|
|
אודות
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
|
|
| | בדרך כלל, כשכותבים על דמויות מסוימות שהן המרכזיות בספר, נותנים להם אפיון. כלומר קובעים להם אופי לכל אורך הספר.
לדמויות בספר שלי אין אפיון. למרות שאני אוהבת לכתוב ואני משתמשת הרבה בדמויות שלי, אני חושבת שזה לא הכי הכרחי בעולם. זה גם לא קל, לקבוע אפיון מסוים לכל דמות בספר, ולדעתי לא כל כך נחוץ. כמובן, כל אחד עם הדעות שלו.
רציתי לכתוב היום על מחסומי כתיבה. זה קרה לכם פעם, שהתחלתם לכתוב, ואז פתאום נתקעתם? ניסיתם לחשוב על זה לפני הלילה וזה פשוט לא הלך, נתקע חזק וסירב לזוז?
למעשה, זו אחת הבעיות הכי גדולות שלי. למשל עכשיו יש לי מחסום כתיבה, ושום דבר שאני מנסה לעשות לא עוזר. ניסיתי לחפש ברשת דוגמאות או השראות, חיפשתי בספרים ובכל מקום שרק אפשר. ואני לא יודעת איך להמשיך עם זה הלאה. זה כנראה יעבור ואולי פעם אחת יקפוץ לי רעיון נפלא.
לפעמים, אני מרגישה שהחשק לכתוב, הרצון והרעיון הם כמו משהו חי. פעם אחת מגיעים, פעם אחת הולכים, פעם מתלבטים וקופצים לשנייה, ולפעמים הולכים להרבה מאוד זמן וחוזרים מאוחר. ואי אפשר לתפוס אותם באמת, לוודא שלעולם לא ילכו ויישארו איתך, אלא רק לחכות לרגע המתאים, לחכות ולחכות...כתיבה זה עולם כל כך גדול. מגוון וענקי, עד שאני מרגישה אבודה בו. שמות. הרפתקאות. אפיון. הסתבכויות. ומה לא?
אבל הרצון לכתוב קיים, כך שגם עם הקשיים וההתלבטויות הכל יצליח לבסוף. צריך רק להאמין בעצמך. לדעת שאתה יכול, ושום דבר לא יעצור אותך, גם אם הוא לפעמים באמת עוצר. אמונה.
| |
| | שירים...
טוב, אולי גם זה התחום שלי.
אני אוהבת לכתוב שירים בעיקר על הטבע. וגם על ארץ ישראל.
בשירים שלי אני משלבת יצירתיות. דמיון. אולי בגלל זה הם יוצאים לי טוב, מלאים אנרגיה, כמו שאפשר לומר.
בשירים, בסיפורים, אפשר להביע רגשות. לגרים לבכי. עצב. כמו שאפשר להעביר במוזיקה. בגלל זה אני גם כל כך אוהבת לכתוב. אני אוהבת לדעת מה הרגיש הכותב באותו הרגע דרך המילים שלו. כשאני עצובה, אני מרגישה שאני יכולה לשדר את זה לכל העולם בזכות הסיפור שלי. בזכות ההתרחשות.
למשל עכשיו, אני די עצובה. אני יכולה לנסות לכתוב, והאווירה כולה תהפוך להיות עצובה. אולי מדוכאת, קצת כועסת.
אבל אני לא רוצה לכתוב עכשיו סיפור. יצירתיות. לא. לא עכשיו.
כתיבה זו דרך דיבור. העברת מחשבות, רגשות. אני מאוד אוהבת לכתוב. בזכות כל אלה.
| |
| | כבר מאז שאני בת 9, אני ממציאה סיפורים. כותבת פנטזיות.
יש לי דמיון. אני יכולה להמציא דמויות עם כישרונות מיוחדים, עולמות שונים ומפלצות. זה אפילו מצחיק.
לפעמים הדמיון שלי נראה לי מטופש. אני לא יודעת עם אימא שלי תעריך אותו, או שהיא תעדיף שאני אקדיש את זמני לדברים אחרים.
אני אוהבת להמציא ולכתוב. אולי האהבה שלי נובעת מהספרים שאני קוראת.
כשאני חושבת על זה, ההורים שלי אף פעם לא קראו סיפורים של פנטזיה שאני כתבתי. אולי לא רציתי שהם יקראו. כנראה.
כשאני כותבת, אני מרגישה שהעולם יותר מעניין מכפי שהוא באמת. יש אקשן. סיבוכים, מפלצות, דמויות. אני יכולה לעשות הכל מה שאני רוצה, לסבך, לשלוט על הסיפור.
כולם יודעים שיש לי כישרון לכתיבה. אבל רק לפנטזיה, מדע בדיוני, תקראו לזה איך שאתם רוצים. סיפורי חברה אני לא מצליחה. אני לא מבינה כל כך בבעיות מקובלות, ריכולים. זה ממש לא הקטע שלי.
לפעמים אני רוצה להראות לאחרים מה אני כותבת. שיעריכו אותי, את הסיפורים שלי. אבל עדיין אף אחד כמעט לא יודע על כך. ואולי ככה יותר טוב בשבילי.
| |
|
|
